אני ג'נדרקווירית, ואני מפחידה

הפוסט הזה הוא תגובה למאמר של קובי בכר באונלייף "אני גבר שמפחד משיימינג בפייסבוק"

*אזהרת טריגר – דיון בתרבות אונס, פדופיליה, אלימות מינית, האשמת הקורבן*

היי, קוראות לי דןוג ואני מפחידה.

אני מפחידה, כמו שפמיניסטיות מפחידות גברים, ואני מפחידה כמו שנשים שורדות אונס מפחידות את האנסים שלהן, ואני מפחידה כמו חרדת הסירוס של גברים שהם "פמיניסטים בארון". אני מפחידה כי אני צריךה להגן על עצמי ממי שזרק לי בקבוק בירה על הראש כי הוא לא אהב את הקוקיות שלי, וממי שאמרה שאז מה אם אמרתי שאני לא רוצה להזדיין אתמול בלילה ובכל זאת הזדיינו, כי גמרתי והיה נראה שאני נהנית, וממי שנגע לי בזין כשהייתי בת 4 בתור משחק. אני מפחידה כי אני צריכה להגן על עצמי מכל אידיוט שחושב שאני רוצה את דעתו על הלבוש שלי, ושהפטריארכיה מאפשרת לו להצביע עלי ולצחוק, לגעת בי בלי לשאול, להשפיל אותי במילים שלו, לא לקבל אותי לעבודה, להגחיך אותי באמצעי התקשורת או להרביץ לי בגלל המגדר שלי. ואת הדברים האלה שקרו לי אני לא אשכח, גם אחרי שישחררו את קצב מהכלא, ואחרי שגוגל ישכח את השמות של אלה שביצעו את המעשים האלה.

ההנחה של קובי בכר שכותב "האם ישנה סכנה שיחזור על מעשיו בעתיד? האם בגילו, במעמדו ובסטטוס המשפחתי שלו כרגע, זה סביר?" היא שגברים לא נורמטיבים הם האנסים היחידים. גברים בעלי מעמד, ונשואים לא יכולים לאנוס. זה לא משנה שהם ממשיכים לעשות זאת בשביל קובי, כי כנראה שלו זה לא קרה. כשהוא ממשיך וכותב "אם ייתכן  שהנורמות הפסולות שהיו קיימות לפני 14 שנה השתנו והגבר החושב השתנה מעט עמן?" כי הוא מאמין באמת ובתמים שאונס ופטריארכיה הם נחלת העבר. שאם הוא לא חווה אותם ביום-יום שלו, הם לא קיימים.

אז נכון, לא כל גבר שני הוא חנן גולדבלט. חלקם אנסים מנומסים, שאונסים רק קצת, או רק מעירים איזו הערה ברחוב, רק נוגעים בלי לשאול קודם, או שבכלל קיבלו הסכמה ופשוט היו כבר בפנים כשהיא אמרה "לא, די", או רק משחקים עם ילדה בת 4 שלא תזכור ב-20 שנה הקרובות שזה קרה, ולא תוכל לדבר על זה אף פעם.

אבל קובי מפחד, הוא מפחד שיעשו לו שיימינג. זה לא משנה שבד"כ כשמשהי מעיזה לדבר על האונס שעברה (במעט הפעמים שזה קורה) מה שקורה זה שלא מאמינים לה, קוראים לה שרמוטה, אומרים שהיא רצתה את זה, מהללים את הגבר, ומבהירים כמה הוא נורמטיבי ובעל סטטוס ומעמד (ממש כמו שקובי טורח לכתוב בפוסט שלו), וכמה האשה היא היסטרית ושקרנית ומתוסכלת ונקמנית שרוצה להרוס לו את החיים בכמה הקשות מקלדת.

אין ספק שלחיות עם החשש היום-יומי שמישהי תספר על משהו שעשית לה, או תצטט משהו שאמרת במדוייק ותאלץ אשכרה לקחת אחריות ולהתמודד עם המעשים שלך יגרום לך להפסיק להיות מסוגל לתפקד, כי תצטרך להיות כל הזמן עסוק בלהגן על עצמך, ולחשוב לפני שאתה מרשה לעצמך לאנוס ולהטריד מינית… אם רק היית יכול להחליף את זה במשהו יותר פשוט, כמו למשל באפשרות להיות מוטרד יום-יומית במרחב הציבורי ולחיות בתרבות שלמה שרואה בך נחות, זה היה בטח כ"כ הרבה יותר קל מהפחד הנורא שגברים מתמודדים איתו.

1150352_320072441463731_445365777_n

ציטוט עם נגיעות נרקסיזם

ואם כבר קיבלתי את הבמה, אוסיף משהו ולו רק בלחש, בעיניי, תופעת השיימינג לאנסים ודושבגים למיניהם, כולל ציון שמם היא חשובה מאין כמותה ואני מעריץה את הנשים שיש להן את האומץ לעשות את זה למרות המחירים הכבדים. משפטי שדה הם אחד הכלים הפמיניסטיים האחרונים שנשארים לנו אחרי שהמשטרה סוגרת את כל התיקים, בתי המשפט מטילים עונשים מגוחכים והאנסים וחבריהם הגברים הפמיניסטים בארון פועלים בסולידריות לשימור הפטריארכיה והשתקה שלנו.

היי, קוראות לי דןוג, כן, ג'נדרקווירית. ואני רוצה שגם אתה תתחיל קצת לפחד.

כך נראית טרנסמיזוגניה

אזהרת טריגר: תיאור של מקרים טרנספוביים, בעיקר כלפי נשים טרנסיות, ג'נדרקוויריות נשיות וא/נשים שונות על הקשת הטרנסית-נשית.

 

הטקסט הבא הוא תרגום שלי לטקסט "what transmisogyny looks like" מאת האקטיביסטית האמריקאית והמהממת טובי היל-מאייר.

את הטקסט הזה התחלתי לתרגם כבר לפני כמה חודשים, בעקבות מספר מקרים של טרנסמיזוגניה שהופנו כלפי וכלפי חברות קרובות אחרי צעדת השרמוטות שלקחתי חלק בארגונה, אך רק לאחרונה הצלחתי לסיים את התרגום. אני מקווה שהמונח ייובא לשיח המקומי, ונוכל להתחיל לסמן ולפרק טרנסמיזוגניה בקהילות שלנו.

הטקסט לא לחלוטין נאמן למקור. נעשו שינויים קלים כדי להתאימו לפוליטיקה המקומית, אך ברוב המקרים היה ממש מפתיע לגלות כמה הדברים דומים כאן ובארה"ב, ופשוט קישטתי את הפוסט בלינקים רלוונטיים המציגים את המצב בארץ.

לקריאה נוספת, אני מאוד ממליץה על הפוסט הזה של אמה גולדילוקס, חברה טובה ואקטיביסטית שאני מעריךה המון, גם על האקטיביזם שלה וגם על הכתיבה היוצאת מהכלל שלה.

כך נראית טרנסמיזוגניה

טרנסמיזוגניה היא אחד המושגים המשמעותיים בהבנה שלי את העולם בשנים האחרונות, אבל הוא עדיין לא מדובר מחוץ למספר מצומצם של מעגלים אקטיביסטים. כמעט תמיד כשאני מדברת על טרנסמיזוגניה, אני נאלצת להסביר מה זה. בקצרה אפשר לומר שטרנסמיזוגניה היא ההצטלבות בין טרנספוביה למיזוגניה שמופנית נגד נשים טרנסיות, אבל התשובה היבשה והאקדמית הזאת לא באמת מצליחה להסביר את החוויה החזקה והמוחשית של טרנסמיזוגניה בחיים.

הנה רשימה מוגבלת של דוגמאות לאיך נראית טרנסמיזוגניה. כל דוגמא מייצגת סיפור (או עשרות סיפורים) שעומד מאחוריה.

מערכות יחסים ואלימות מינית

כשנשים טרנסיות שחוו אלימות מינית או אלימות במשפחה, נדחות משירותים שנועדו לסייע לנשים במקרים כאלה, כי הצרכים של נשים טרנסיות נחשבים פחות חשובים מחוסר הנוחות ההיפותטי שהנוכחות שלהן עשויה לגרום לאחרות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשאקטיביסטיות מעודדים א/נשים לא להאבק למען הנגשה של השירותים האלה לנשים טרנסיות, בגלל האפשרות שזה ימנע גישה לשירותים האלה מגברים טרנסים, זאת טרנסמיזוגניה.

כשאני, באופן אישי, ביקשתי תמיכה אחרי שבן זוגי הטרנס התעלל בי, ופעיל.ה ג'נדרקוויר אמר.ה לי שבגלל שאני אישה טרנסית, ושהרגשתי הקלה כשדיברתי על זה עם נשים סיסג'נדריות שחוו התעללות, אז כנראה שהמצאתי את כל הסיפור בנסיון להרגיש כמו "אישה אמיתית" כי יש לי בן-זוג מתעלל, זאת הייתה טרנסמיזוגניה.

כשאישה טרנסית מוצאת את האומץ לדבר בפתיחות על אלימות או אונס ששרדה בילדותה, רק כדי שיאמרו לה שהכאב שלה פחות חשוב מחוויות הסקסיזם של נשים סיסג'נדריות, זאת טרנסמיזוגניה.

ביטוי מגדרי

כאשר נשים טרנסיות עם נראות נשית, או שמחזיקות בהגדרה בינארית מואשמות בהנצחה של תפקידי מגדר בינאריים, תוך התעלמות מהעובדה שנשים סיסג'נדריות רבות, אולי אפילו יותר, עושות בדיוק את אותו הדבר, זאת טרנסמיזוגניה (כשמי שהוגדרה במין "נקבה" כשנולדה,  ובעלת נראות נשית, מואשמת בהנצחת תפקידי מגדר בינאריים, זאת פמפוביה).

כשכל אספקט בנראות המגדרית של נשים טרנסיות נבחן ומסומן כהיפר-נשי, ולכן כמזויף, או לא נשי מספיק, ולכן גברי, בעוד שאותן תכונות בדיוק היו נחשבות לנורמליות אצל נשים סיסג'נדריות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשמרחבים המיועדים לטרנסים על  הקשת הגברית מקבלים בוצ'ות שהוגדרו במין "נקבה" כשנולדו, אבל לא נשים בוצ'ות טרנסיות, זאת טרנסמיזוגניה. (כשגברים טרנסים פמים מודרים ממרחבים כאלה, זו פמפוביה).

531850_10200319486964004_548548532_n

פוליטיקה ואקטיביזם

כשמניחים שנשים טרנסיות וג'נדרקוויריות נשיות הן קונפורמיסטיות, א-פוליטיות וחלשות בעוד שגברים טרנסים וג'נדרקווירים גבריים הם רדיקלים, חזקים ומגניבים, זאת טרנסמיזוגניה (ופמפוביה, ויצירה של "היררכית חתרנות").

ספציפית, כשאני מתלבשת באופן בוצ'י או ג'נדרפאק, וא/נשים מניחים שאני רדיקלית ובעלת ידע ונותנים לי תשומת לב, אבל כשאני נשית מתעלמות ממני, זאת טרנסמיזוגניה (ופמפוביה, ויצירה של "היררכית חתרנות").

כשאומרים לנשים טרנסיות שהן בורות או לא מבינות בפוליטיקה אם הן מתנגדות לנסיונות הניכוס שעושים גברים טרנסים למונחים מבזים שהופנו ספציפית נגד נשים טרנסיות ולא נגד גברים טרנסים, זאת טרנסמיזוגניה.

כשכמעט כל קבוצה טרנסג'נדרית במדינה שבה אני גרה (וככל הנראה גם במדינות רבות אחרות) מנוהלת ע"י גברים טרנסים ורוב המשתתפים בה הם גברים טרנסים, ובכל זאת א/נשים מתלוננים על כך שנשים טרנסיות "משתלטות על השיח" ומצביעים על פעילה אחת ספציפית כאילו זה מקרה מייצג עבור כל הקהילה, זאת טרנסמיזוגניה.

כשיש בעיר רק קבוצת תמיכה טרנסג'נדרית אחת, והיא מיועדת לגברים טרנסים בלבד, או שיש רק אתר אחד גדול ברשת שאפשר לקבל בו מידע על ניתוחים, והוא מיועד לגברים טרנסים בלבד, או רק קרן אחת שמציעה סיוע כלכלי בגישה לניתוח, והיא מיועדת לגברים טרנסים בלבד, זאת טרנסמיזוגניה.

פריווילגיות גבריות

כשפמיניסטיות אומרות לנשים טרנסיות שהן צריכות להפסיק להיות אסרטיביות וחזקות כי זה סימן לפריווילגיות גבריות, בעוד שהן מעודדות נשים סיסג'נדריות להיות חזקות ואסרטיביות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשנשים טרנסיות מרגישות מחוייבות להיות בשקט, להביע דעות רק לעיתים רחוקות ולא לתפוס עמדות מנהיגות מתוך חשש שיתפשו אותן כגברים או שיאשימו אותן בפריווילגיה גברית, זאת טרנסמיזוגניה.

כשנשים טרנסיות מפחדות לנתח או לדון במקום שפריווילגיות גבריות תופסות בחייהן, בגלל העובדה שהאשמות בפריווילגיות גבריות משמשות כנשק כדי להשתיק, לבייש ולעוות את המגדר שלהן, זאת טרנסמיזוגניה.

כשנשים טרנסיות אוזרות את האומץ לנתח ולדון במקום שפריווילגיות גבריות תופסות בחייהן, ומגיעות למסקנות שונות מהתפישה הפמיניסטית הסיסג'נדרית הדומיננטית, והתגובה היא שזה בגלל שהן פשוט לא מבינות פריווילגיות או שהן בורות לגבי פמיניזם, זאת טרנסמיזוגניה.

 

קהילה ומערכות יחסים

כשמרחבים המיועדים ל"נשים וטרנסג'נדרים" מאפשרים לטרנסג'נדרים על הקשת הגברית להשתתף בהם בלי שום שאלה, אבל א/נשים טרנסג'נדריות על הקשת הנשית נמצאות במבחן, ואלו שאינן "טרנסיות מספיק" מתבקשות לעזוב, זאת טרנסמיזוגניה.

כשלאותם מרחבים המיועדים ל"נשים וטרנסג'נדרים", או אפילו מרחבים פתוחים, מגיעים עשרות גברים טרנסים, אבל רק 1-2 נשים טרנסיות (אם בכלל), זאת טרנסמיזוגניה (זה מצביע על כך שנשים טרנסיות לא מרגישות מוזמנות, לא סומכות על המארגנות/ים או שלא עשו להן אאוטריץ').

כשמרחבים של נשים קוויריות מכלילים טרנסיות מבחינת מדיניות, אבל בפועל נשים טרנסיות שמגיעות זוכות להתעלמות או לא נכללות בדיון, זאת טרנסמיזוגניה.

אמנם העדפות אישיות של פרטנריות/ים זה נושא מורכב, אבל כשחלקים משמעותיים של קהילות נשים קוויריות תופשות גברים טרנסים כנחשקים במיוחד או מזדהות כ"טרנס-צ'ייסריות", בזמן שברור שלא יחשבו לצאת או ליצור מערכות יחסים עם נשים טרנסיות, זאת טרנסמיזוגניה (ובמקרים מסוימים, טרנספוביה כללית ופטישיזציה סיסקסיטית).

כשא/נשים שנמשכות לנשים ופגשו רק מספר מועט של נשים טרנסיות, מכריזים שלעולם לא יצאו עם אישה טרנסג'נדרית, זאת טרנסמיזוגניה. (תחשבו על זה, אם אדם לבן היה מכריזה שלעולם לא ת/יצא עם אישה שחורה, במיוחד אם הוא מכירה רק 2-3 נשים שחורות, היינו אומרות שזה גזעני).

סקסואליזציה

כשהדרך העיקרית לאבחן פטיש טרנסווסטיזם או ניוש הוא לבדוק האם קיימת הנאה מינית, ונשים טרנסיות שנהנות מהמיניות שלהן עלולות להיות מאובחנות כך, ועל ידי כך לאבד את הזכויות הרפואיות שלהן כטרנסיות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשמשיכה לגברים וחוסר עניין בסיפוק מיני עצמי הן דרכים להוכיח שאין לך פטיש טרנסווסטיזם או ניוש, זאת טרנסמיזוגניה.

כשרופאים מנסים להגיע לרמות טסטוסטרון נמוכות בהרבה מהרמה הממוצעת של נשים סיסג'נדריות, וכשחוסמי הטסטוסטרון הנפוצים ביותר גורמים לירידה בחשק-המיני בנוסף לחסימת טסטסטרון, זאת טרנסמיזוגניה. (כשנשים טרנסיות מבקשות את זה בשביל עצמן זה יותר מורכב, אבל כנראה עדיין מושפע באיזושהי דרך מטרנסמיזוגניה).

***

ואלו רק הדוגמאות שחשבתי עליהם אתמול בלילה. אפילו לא הזכרתי בעיות הנוגעות לאכיפת החוק ולבתי-כלא. אילו חוויות נוספות של טרנסמיזוגניה חוויתן אתן?

תודה רבה לשירי אייזנר שתירגמה את הטקסט הזה יחד איתי.

תודה לפמיניסטיות טרנסמיזוגניות שעזרו לי במוטיבציה לתרגם את הפוסט

 945147_10200457916984668_408336637_n

עיר של ערסים

ביוני האחרון ארגנתי יחד עם חברות את מצעד הגאווה הראשון בפתח תקווה. קיבלנו המון סוגי תגובות על המצעד הזה. הרבה א/נשים התרגזו שדיברנו גם על נושאים ש"לא קשורים" לכאורה לשחרור להטבא"ק (כמו זכויות בע"ח, אנטי ציונות ופמיניזם רדיקלי), הרבה א/נשים כתבו לנו שהם תומכים בנו אפילו שהם סטרייטים, קיבלנו איומים באלימות ודרישה לביטול המצעד מצד כמה גברים מהעיר וקיבלנו גם הרבה תשבחות על ארגון המצעד.

א/נשים שיבחו אותנו על האומץ, על היוזמה, ועל הביצוע. שיבחו אותנו ואמרו ש"הגיע הזמן להביא קצת אור לעיר הזאת". שיבחו אותנו על "המלחמה בכפייה הדתית". מישהו גם כתב לי שזה בטח קשה במיוחד לארגן מצעד גאווה בפתח תקווה, שהיא עיר של ערסים.

פתח תקווה היא עיר של ערסים. ערסים זקנות ובני עקיבא כמו שאומר השיר. כ"כ נוראית שיש א/נשים שממש לא מאמינים שהם גרים בה. כ"כ נוראית שצריך להכחיש אותה, ולהקים בשביל זה קבוצות פייסבוק, ולהדפיס בשביל זה חולצות (אם היה לי שקל על כל בפעם שאמרו לי "אבל איך אתם עושים מצעד בעיר שלא קיימת", לא היינו צריכות לבקש תרומות בסוף המצעד לכיסוי הוצאות).

הנחת הבסיס של המון א/נשים הייתה שהסיבה שיש להטבא"קופוביה בפתח תקווה היא הדתיים וה"ערסים" בעיר. כך למשל לכתבה שנכתבה עלינו ב"ידיעות פתח תקווה" והתראיינתי אליה ניתנה הכותרת "מצעד גאווה ראשון בפתח תקווה – דתיים זועמים". את החלקים בראיון שבהם ציינתי שאת האיומים באלימות והדרישה לבטל את המצעד קיבלנו מגברים חילונים (יש מין קטע כזה עם ניאו-נאצים ששונאים להטבא"ק בפתח תקווה), ושלפי המשטרע העמדה הרשמית של רבנים בעיר היא להמנע מלדבר/להתקרב למצעד שלנו כדי לא להוסיף לו פרסום ע"י התנגדות אליו, בחרה הכתבת להשמיט. כנראה שזה פחות מעניין לדבר על אלימות להטבא"קופובית של חילונים. גם כל ציטוט שלי שבו הזכרתי שגם בת"א יש להטבא"קופוביה הושמט מכל כתבה שעשו בנושא. טוב, ת"א היא לא "עיר של ערסים", אז למי אכפת?..

השיח הלהט"בי המיינסטרימי הוא שיח כזה. הוא מאוד נהנה לבקר את ההומופוביה והגזענות אצל החרדים, אצל הדתיים, אצל הפלסטינים, במדינות ערב, ברוסיה, בכל מקום רק לא את מה שמתרחש מולנו, מתחת לאף שלנו, בבתי הקפה שלנו, אצל החברות שלנו, בשמאל הליברלי הנאור ואצלנו בראש.

 4760275339_aee7cc2851_o

השיח הזה נוטה לגזענות המון פעמים. השיח הזה יוצר דברים כמו הסרטון הגזעני בטירוף הזה, שמנסה לייצג מאבק בהומופוביה ע"י הצגה סטריאוטיפית וגזענית של אישה מזרחית, שלא יודעת לדבר נכון, ושכל חייה סובבים סביב בישול מג'אדרה לבעלה (ותודה ליוצרים האשכנזים והשחקנית האשכנזיה שהראו לנו המזרחיות איך סובלנות צריכה להראות).

השיח הזה נותן גם לגיטימציה למגמות הפינקוושינג שישראל וארה"ב כה אוהבות, לפיהן זה בסדר לכבוש את פלסטין ומדינות ערביות אחרות במזה"ת, זה בסדר להרוג אלפי א/נשים ערבים, כי ערבים הם להטבא"קופוביים, והכיבוש משחרר.

אם יש סיבה מלבד ההטרוסקסיזם שנפוץ מאוד גם אצל א/נשים לבנים שלא/נשים מזרחיות לפעמים קשה יותר להתחבר לשיח להטבא"קי זה בגלל שהשיח הזה הוא שיח גזעני, והוא גם שיח מערבי שמתבסס על ערכים אינדיווידואליסטיים, ושאיפה ל"הגשמה עצמית".

כדי לשנות את המצב הזה, אנחנו צריכות ליצור יחד עם פמיניסטיות מזרחיות ופמיניסטיות שחורות שיח להטבא"קי אלטרנטיבי. ללמוד מהן על הקשר בין דיכוי מגדרי לבין דיכוי גזעני וכיצד ליצור שיח שלא יהיה מבוסס על הערצת המערבי, או על שנאת הערבי. שיח להטבא"קי שלא יהיה מבוסס על קפיטליזם ותפישת החופש הקפיטליסטית, ושידחה ממנו סממנים של גזענות, כי מאבק בדיכוי להטבא"ק, הוא גם מאבק בדיכוי גזעני.

Queer-Visions-featured