נרקסיזם אהובתי

*שימו לב: פוסט זה לא נועד לגברים הסטרייטים שביניכם. אם אתם גברים סטרייטים, אתם מוזמנים להמשיך הלאה*

בשבוע שעבר התפרסמו התשובות שלי לשאלון של ספירניסטיות, ובנוסף התפרסם גם ראיון שלי בעיתון ידיעות פתח תקווה. בעקבות 2 הפרסומים פנו אלי כמה א/נשים כדי להודות לי ולתת לי מילות הערכה, אבל בעקבות הסמיכות של הפרסומים יצא לי גם להיות מואשמת בנרקיסיזם, התנשאות ואהבה עצמית מופרזת.

קצת קשה לי להבין איך אפשר להאשים אותי באהבה עצמית מופרזת. כלומר, אני כ"כ מהמםת, יפה, מדהימה, מוכשרת וקסומה, איך לעזאזל אני יכולה להפריז באהבה עצמית? איך בכלל מישהי מאיתנו יכולה להפריז באהבה עצמית? כאילו ברצינות, התרבות הגברית-סטרייטית יכולה להעריץ את עצמה מספיק כדי לשגר פאלוסי ענק לחלל, להאדיר את עצמה בכל הזדמנות אפשרית, לפסול את כל השאר ולהפעיל עליהן אלימות, ואנחנו צריכות לשמור על ענווה?

 1378760_10201262209051467_1470276434_n

אני לא מאמיןה בענווה כפרקטיקה. אני מאמינה בגאווה. אני מאמינה שכשהחברה מלמדת אותנו להתבייש בגופים שלנו, להסתיר את המיניות שלנו, להתנרמל לפי הסטנדרטים שלה, לסתום את הפה ולא לקבל מחמאות, אנחנו חייבות להתנגד. להתנגד בגאווה. להתנגד בסקס מעולה ונטול אשמה ומערכות יחסים מהממות, להתנגד בלא לשתוק, להתנגד בלדבר על כל במה שאנחנו רוצות לדבר עליה, להתנגד בלעשות מה שבא לנו ולאהוב את עצמנו בלי גבולות.

לגברים סטרייטים קל לדבר על ענווה. הם יכולים להרשות אותה לעצמם כשכל הסביבה שלהם עוסקת בלהעריץ אותם, וקל להם לדרוש מאיתנו לעשות את אותו הדבר בלי להבין את ההבדל. אז אנחנו יכולות לענות להם בדיוק כמו שהיינו עונות לשאלה "אבל גם לסטרייטים אין מצעד גאווה, אז למה אתן צריכות אחת?". אנחנו צריכות גאווה, אנחנו צריכות נוכחות ואנחנו צריכות לקחת מקום כי הם נלקחים מאיתנו בכח. אנחנו צריכות להעריץ את עצמנו כי הרבה מאיתנו מנסות להתאבד כי החברה הסטרייטית לימדה אותן לשנוא את עצמן. אנחנו צריכות לפרגן לעצמנו כשלאף אחד לא אכפת מההישגים שלנו, כי הם לא נחשבים להישגים בעולם המושגים הקפיטליסטי-פאלוצנטרי-הטרוסקסואלי.

אני מעריץה כל אישה וכל להטבפא"קית כשהיא קמה בבוקר ומתמודדת עם העולם הזה, וכשהיא אומרת מה שהיא חושבת ולא שותקת, כשהיא עושה אקטיביזם כדי לשנות ולשפר, כשהיא מרשה לעצמה ליהנות, לגעת בעצמה, לחבק את החברות שלה, לדבר על מה שמחרמן אותה בקול רם ולאהוב את עצמה.

כמה פעמים קרה לכן שלא הייתן בטוחות שיש לכן כישרון? או שאתן יכולות לעשות דברים? או שמישהו תאהב אתכן אי פעם? (לגברים סטרייטים זה קורה פחות). כמה פעמים קיבלתן מחמאה והאינסטינקט הראשון שלכן היה להכחיש אותה, או להגיב בעוקצנות? (גם זה קורה לגברים סטרייטים פחות).

מגיע לכן לקבל מחמאות. מגיע לכן לשכוח את מה שלמדו אתכן על שנאה עצמית ולהתחיל להעריץ את עצמכן. אחת הפרקטיקות שבןת הזוג שלי לימד אותי בקשר לזה היא להגיב למחמאות ב"תודה ששמת לב". לא רק לומר תודה, אלא גם לומר שאני יודעת שזה נכון, אני יודעת שאני מהממת ושמגיע לי להרגיש ככה, שאני לא צריכה להצטנע ולשנוא את עצמי. שמותר לי ליהנות מהמעלות שלי בלי להרגיש חרטה על זה. תנסו את זה. תנסו לענות למחמאות ב"תודה, אני יודעת" או "תודה ששמת לב". האמינו למחמאות, ואף פעם אל תפחדו לאהוב את עצמכן יותר מדי.

אל תחכו למחר. תתחילו עכשיו. אני מחכה לתגובות שלכן בהן תספרו לי למה אתן מעריצות את עצמכן.

1375167_10151851958844523_1000630461_n

באדיבות שירי אייזנר

אני להט"ב, משמע אני לבן

אתמול התפרסם בוואלה המאמר "רעש וסלסולים: הגיע הזמן לצאת מהארון" מאת חגי אוזן. המאמר מותח ביקורת על ה"אופורטוניזם העסקי" של ליאור נרקיס בשיתוף הפעולה שלו עם ליין המסיבות הלהט"בי המזרחי "אריסה" בסינגל החדש שלו "עמליה". חגי טוען במאמרו שאין להתייחס לאקט זה כצעד אמיץ למען הקהילה, מכיוון שמדובר בסה"כ בשיקול עסקי, ושהצעד היחיד בתחום שיכול להיות משמעותי עבור הקהילה הלהט"בית יהיה כשזמר מזרחי יצא מהארון.

אז איך זה בעצם עובד?
לחברי כנסת סטרייטים אשכנזים מותר לדבר במצעדי גאווה, ולקבל קרדיט על "שיתופי פעולה עם הקהילה", לרון חולדאי האשכנזי מותר לבנות קריירה על הגב של להט"בים למרות שהוא סטרייט ונותן כסף בעיקר לפרויקטים של מסיבות, פסטיבלים ותיירות, ומעט מאוד לדברים שאשכרה עוזרים ללהט"בים בסיכון, לסטרייטים אשכנזים מותר לבוא לצעוד איתנו המצעד כדי להביע תמיכה ולאהוב את כל ההומואים החמודים (כל עוד הם לא מתקרבים לסטרייטים יותר מדי), ומותר לעשרות זמרים אשכנזים להופיע באירועי גאווה, ולהצהיר שהם ממש בעד ההומואים החמודים.

אבל שזמר מזרחי סטרייט ישתף פעולה עם ליין מסיבות להט"בי מזרחי?! גועל נפש!!! צביעות!!! שיצאו מהארון המזרחים האלה קודם!!!!!!! איפה הנאורות איפההההה?!111

אין לי שום כוונה לטעון שלא מדובר פה באופורטוניזם עסקי ושלא נעשה כאן רווח על גב הקהילה הלהט"בית, אבל איכשהו אנחנו קוראות מאמרים זועמים על זה הרבה יותר כשמדובר במזרחים סטרייטים שעושים את זה, והרבה פחות כשאשכנזים סטרייטים עושים אותו הדבר בדיוק, או אפילו יותר גרוע. דוגמא נהדרת נוספת להבדלים בהד הציבורי בין התייחסות ללהט"ביות מזרחית לאשכנזית ראינו כשיצאו מהארון נדב פרידמן ואלון אבקסיס.

בתמונה: אוריאל יקותיאל

בתמונה: אוריאל יקותיאל

במקרה מקרי ביותר נתקלתי אתמול במהלך זפזופ אקראי בטלוויזיה בשידור חוזר של הסדרה "ג'וני", קומדית מצבים ישראלית שמספרת את סיפורו של הומו מעצב אופנה עיראקי אוחצ'תי שחוזר עקב קשיים כלכליים מהעיר הגדולה לרמת-גן, להתגורר באותו הבניין עם אמו העיראקית. הסדרה שודרה בשנים 2002-2003 בערוץ 2, אז צפיתי בה עם משפחתי העיראקית.

עוד בפתיח של הסדרה, אנחנו לומדות שההבדלים בין ג'וני לבין אמו הם כמו "מלחמת תרבות", שהם כמו ההבדלים בין "ימי הביניים לעולם המחר", שאם החשוכה מאמינה ש"פה זה כמו בגדאד, מי שמתנגד יורים בו סקאד". בפרק הראשון אנחנו מגלות שג'וני (שאמו עדיין קוראת לו בשמו הקודם – נאג'י) הוא מעצב אופנה מצליח שעובד עם גלית גוטמן האשכנזייה, לא אוהב את חברת הילדות המגושמת שלו, רב עם אמא שלו על סקס שלדעתה הוא עוסק בו יותר מדי, תוך שהיא מרבה להשתמש בביטויים בעיראקית ולדבר עם מבט כבד, והוא מדבר במבטא צברי, בעברית רהוטה ונטולת מילים של ערסים.

נראה שמלבד העמבה במקרר, והאהבה לאוכל של אמא, נאג'י… אה, סליחה, ג'וני, הוא כבר לא מזרחי, הוא עסוק מדי בלהיות הומו. הוא אינגלת את השם שלו, הוא עובד עם סלבס אשכנזים מתל-אביב, הוא לא רוצה להסתובב עם חברות הילדות והמשפחה שלו (חוץ ממתי שמכינות לו אוכל) והוא מדבר כמו אשכנזי מבית טוב.

רק באופן הזה להט"בים מזרחים מצליחים לעבור מסך. רק כשהסרנו מעצמנו את שכבות הצבע, גירדנו בכח את סממני התרבות, עקרנו את המילים הערביות מהשפה שלנו ואימצנו לחיקנו בחום את ערכי האינדיווידואליזם המערבי של עולם המחר מותר לנו להתקיים בתור להט"בים מזרחים, ולא שנייה אחת קודם לכן.

הלהט"בים של האריסה, ששומעים מוזיקה מזרחית, הולכים עם שרשראות זהב ומארגנים מסיבות של ערסים פשוט לא יכולים להתקיים  באותו אופן במרחב הזה. הזהות שלהם היא סתירה פנימית, להט"ביות לא יכולה להתקיים במרחב המזרחי, כי המרחב המזרחי מוצג כהיפר-גברי והיפר-פטריארכלי והומופובי. הליברליזם המערבי מצויר כגן עדן ללהט"בים, ולכן שם אנחנו צריכות להיות.

אנחנו יכולות גם לסרב להמשיך לדבר שיח לבן שאנשים לבנים קבעו בשבילנו שהוא הוא השיח הנכון בשבילנו, אנחנו יכולות ליצור יחד שיח להט"בי מזרחי, בשיתוף פעולה ולמידה מהתנועה הלהט"בית הפלסטינית, בשיתוף פעולה עם פעילות להטבפא"קיות ברה"מיות, אתיופיות, מהגרות, מבקשות מקלט, עובדות זרות ואחרות. אנחנו צריכות להתחיל לייצר לעצמנו מרחבים, כי התנועה הלהט"בית המיינסטרימית לא תעשה את זה בשבילנו.

אבל אני גם בטח סתם מגזימה… זה הרי בכלל לא קשור לגזע.. הרי הכל עניין של מנטליות

אם אתן לא אשכנזים, ויש לכם פייסבוק אתן מוזמנות בחום להצטרף לקבוצת הפייסבוק "שיח להטבא"קי מזרחי".

בתאריכים 28,29,30 באוקטובר יתקיים בבאר שבע הקוויריסטאן, פסטיבל קולנוע קווירי מזוית כהה. לפרטים נוספים, זה האירוע בפייסבוק וזו הזמנה לאירוע:

098099

כך נראית טרנסמיזוגניה

אזהרת טריגר: תיאור של מקרים טרנספוביים, בעיקר כלפי נשים טרנסיות, ג'נדרקוויריות נשיות וא/נשים שונות על הקשת הטרנסית-נשית.

 

הטקסט הבא הוא תרגום שלי לטקסט "what transmisogyny looks like" מאת האקטיביסטית האמריקאית והמהממת טובי היל-מאייר.

את הטקסט הזה התחלתי לתרגם כבר לפני כמה חודשים, בעקבות מספר מקרים של טרנסמיזוגניה שהופנו כלפי וכלפי חברות קרובות אחרי צעדת השרמוטות שלקחתי חלק בארגונה, אך רק לאחרונה הצלחתי לסיים את התרגום. אני מקווה שהמונח ייובא לשיח המקומי, ונוכל להתחיל לסמן ולפרק טרנסמיזוגניה בקהילות שלנו.

הטקסט לא לחלוטין נאמן למקור. נעשו שינויים קלים כדי להתאימו לפוליטיקה המקומית, אך ברוב המקרים היה ממש מפתיע לגלות כמה הדברים דומים כאן ובארה"ב, ופשוט קישטתי את הפוסט בלינקים רלוונטיים המציגים את המצב בארץ.

לקריאה נוספת, אני מאוד ממליץה על הפוסט הזה של אמה גולדילוקס, חברה טובה ואקטיביסטית שאני מעריךה המון, גם על האקטיביזם שלה וגם על הכתיבה היוצאת מהכלל שלה.

כך נראית טרנסמיזוגניה

טרנסמיזוגניה היא אחד המושגים המשמעותיים בהבנה שלי את העולם בשנים האחרונות, אבל הוא עדיין לא מדובר מחוץ למספר מצומצם של מעגלים אקטיביסטים. כמעט תמיד כשאני מדברת על טרנסמיזוגניה, אני נאלצת להסביר מה זה. בקצרה אפשר לומר שטרנסמיזוגניה היא ההצטלבות בין טרנספוביה למיזוגניה שמופנית נגד נשים טרנסיות, אבל התשובה היבשה והאקדמית הזאת לא באמת מצליחה להסביר את החוויה החזקה והמוחשית של טרנסמיזוגניה בחיים.

הנה רשימה מוגבלת של דוגמאות לאיך נראית טרנסמיזוגניה. כל דוגמא מייצגת סיפור (או עשרות סיפורים) שעומד מאחוריה.

מערכות יחסים ואלימות מינית

כשנשים טרנסיות שחוו אלימות מינית או אלימות במשפחה, נדחות משירותים שנועדו לסייע לנשים במקרים כאלה, כי הצרכים של נשים טרנסיות נחשבים פחות חשובים מחוסר הנוחות ההיפותטי שהנוכחות שלהן עשויה לגרום לאחרות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשאקטיביסטיות מעודדים א/נשים לא להאבק למען הנגשה של השירותים האלה לנשים טרנסיות, בגלל האפשרות שזה ימנע גישה לשירותים האלה מגברים טרנסים, זאת טרנסמיזוגניה.

כשאני, באופן אישי, ביקשתי תמיכה אחרי שבן זוגי הטרנס התעלל בי, ופעיל.ה ג'נדרקוויר אמר.ה לי שבגלל שאני אישה טרנסית, ושהרגשתי הקלה כשדיברתי על זה עם נשים סיסג'נדריות שחוו התעללות, אז כנראה שהמצאתי את כל הסיפור בנסיון להרגיש כמו "אישה אמיתית" כי יש לי בן-זוג מתעלל, זאת הייתה טרנסמיזוגניה.

כשאישה טרנסית מוצאת את האומץ לדבר בפתיחות על אלימות או אונס ששרדה בילדותה, רק כדי שיאמרו לה שהכאב שלה פחות חשוב מחוויות הסקסיזם של נשים סיסג'נדריות, זאת טרנסמיזוגניה.

ביטוי מגדרי

כאשר נשים טרנסיות עם נראות נשית, או שמחזיקות בהגדרה בינארית מואשמות בהנצחה של תפקידי מגדר בינאריים, תוך התעלמות מהעובדה שנשים סיסג'נדריות רבות, אולי אפילו יותר, עושות בדיוק את אותו הדבר, זאת טרנסמיזוגניה (כשמי שהוגדרה במין "נקבה" כשנולדה,  ובעלת נראות נשית, מואשמת בהנצחת תפקידי מגדר בינאריים, זאת פמפוביה).

כשכל אספקט בנראות המגדרית של נשים טרנסיות נבחן ומסומן כהיפר-נשי, ולכן כמזויף, או לא נשי מספיק, ולכן גברי, בעוד שאותן תכונות בדיוק היו נחשבות לנורמליות אצל נשים סיסג'נדריות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשמרחבים המיועדים לטרנסים על  הקשת הגברית מקבלים בוצ'ות שהוגדרו במין "נקבה" כשנולדו, אבל לא נשים בוצ'ות טרנסיות, זאת טרנסמיזוגניה. (כשגברים טרנסים פמים מודרים ממרחבים כאלה, זו פמפוביה).

531850_10200319486964004_548548532_n

פוליטיקה ואקטיביזם

כשמניחים שנשים טרנסיות וג'נדרקוויריות נשיות הן קונפורמיסטיות, א-פוליטיות וחלשות בעוד שגברים טרנסים וג'נדרקווירים גבריים הם רדיקלים, חזקים ומגניבים, זאת טרנסמיזוגניה (ופמפוביה, ויצירה של "היררכית חתרנות").

ספציפית, כשאני מתלבשת באופן בוצ'י או ג'נדרפאק, וא/נשים מניחים שאני רדיקלית ובעלת ידע ונותנים לי תשומת לב, אבל כשאני נשית מתעלמות ממני, זאת טרנסמיזוגניה (ופמפוביה, ויצירה של "היררכית חתרנות").

כשאומרים לנשים טרנסיות שהן בורות או לא מבינות בפוליטיקה אם הן מתנגדות לנסיונות הניכוס שעושים גברים טרנסים למונחים מבזים שהופנו ספציפית נגד נשים טרנסיות ולא נגד גברים טרנסים, זאת טרנסמיזוגניה.

כשכמעט כל קבוצה טרנסג'נדרית במדינה שבה אני גרה (וככל הנראה גם במדינות רבות אחרות) מנוהלת ע"י גברים טרנסים ורוב המשתתפים בה הם גברים טרנסים, ובכל זאת א/נשים מתלוננים על כך שנשים טרנסיות "משתלטות על השיח" ומצביעים על פעילה אחת ספציפית כאילו זה מקרה מייצג עבור כל הקהילה, זאת טרנסמיזוגניה.

כשיש בעיר רק קבוצת תמיכה טרנסג'נדרית אחת, והיא מיועדת לגברים טרנסים בלבד, או שיש רק אתר אחד גדול ברשת שאפשר לקבל בו מידע על ניתוחים, והוא מיועד לגברים טרנסים בלבד, או רק קרן אחת שמציעה סיוע כלכלי בגישה לניתוח, והיא מיועדת לגברים טרנסים בלבד, זאת טרנסמיזוגניה.

פריווילגיות גבריות

כשפמיניסטיות אומרות לנשים טרנסיות שהן צריכות להפסיק להיות אסרטיביות וחזקות כי זה סימן לפריווילגיות גבריות, בעוד שהן מעודדות נשים סיסג'נדריות להיות חזקות ואסרטיביות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשנשים טרנסיות מרגישות מחוייבות להיות בשקט, להביע דעות רק לעיתים רחוקות ולא לתפוס עמדות מנהיגות מתוך חשש שיתפשו אותן כגברים או שיאשימו אותן בפריווילגיה גברית, זאת טרנסמיזוגניה.

כשנשים טרנסיות מפחדות לנתח או לדון במקום שפריווילגיות גבריות תופסות בחייהן, בגלל העובדה שהאשמות בפריווילגיות גבריות משמשות כנשק כדי להשתיק, לבייש ולעוות את המגדר שלהן, זאת טרנסמיזוגניה.

כשנשים טרנסיות אוזרות את האומץ לנתח ולדון במקום שפריווילגיות גבריות תופסות בחייהן, ומגיעות למסקנות שונות מהתפישה הפמיניסטית הסיסג'נדרית הדומיננטית, והתגובה היא שזה בגלל שהן פשוט לא מבינות פריווילגיות או שהן בורות לגבי פמיניזם, זאת טרנסמיזוגניה.

 

קהילה ומערכות יחסים

כשמרחבים המיועדים ל"נשים וטרנסג'נדרים" מאפשרים לטרנסג'נדרים על הקשת הגברית להשתתף בהם בלי שום שאלה, אבל א/נשים טרנסג'נדריות על הקשת הנשית נמצאות במבחן, ואלו שאינן "טרנסיות מספיק" מתבקשות לעזוב, זאת טרנסמיזוגניה.

כשלאותם מרחבים המיועדים ל"נשים וטרנסג'נדרים", או אפילו מרחבים פתוחים, מגיעים עשרות גברים טרנסים, אבל רק 1-2 נשים טרנסיות (אם בכלל), זאת טרנסמיזוגניה (זה מצביע על כך שנשים טרנסיות לא מרגישות מוזמנות, לא סומכות על המארגנות/ים או שלא עשו להן אאוטריץ').

כשמרחבים של נשים קוויריות מכלילים טרנסיות מבחינת מדיניות, אבל בפועל נשים טרנסיות שמגיעות זוכות להתעלמות או לא נכללות בדיון, זאת טרנסמיזוגניה.

אמנם העדפות אישיות של פרטנריות/ים זה נושא מורכב, אבל כשחלקים משמעותיים של קהילות נשים קוויריות תופשות גברים טרנסים כנחשקים במיוחד או מזדהות כ"טרנס-צ'ייסריות", בזמן שברור שלא יחשבו לצאת או ליצור מערכות יחסים עם נשים טרנסיות, זאת טרנסמיזוגניה (ובמקרים מסוימים, טרנספוביה כללית ופטישיזציה סיסקסיטית).

כשא/נשים שנמשכות לנשים ופגשו רק מספר מועט של נשים טרנסיות, מכריזים שלעולם לא יצאו עם אישה טרנסג'נדרית, זאת טרנסמיזוגניה. (תחשבו על זה, אם אדם לבן היה מכריזה שלעולם לא ת/יצא עם אישה שחורה, במיוחד אם הוא מכירה רק 2-3 נשים שחורות, היינו אומרות שזה גזעני).

סקסואליזציה

כשהדרך העיקרית לאבחן פטיש טרנסווסטיזם או ניוש הוא לבדוק האם קיימת הנאה מינית, ונשים טרנסיות שנהנות מהמיניות שלהן עלולות להיות מאובחנות כך, ועל ידי כך לאבד את הזכויות הרפואיות שלהן כטרנסיות, זאת טרנסמיזוגניה.

כשמשיכה לגברים וחוסר עניין בסיפוק מיני עצמי הן דרכים להוכיח שאין לך פטיש טרנסווסטיזם או ניוש, זאת טרנסמיזוגניה.

כשרופאים מנסים להגיע לרמות טסטוסטרון נמוכות בהרבה מהרמה הממוצעת של נשים סיסג'נדריות, וכשחוסמי הטסטוסטרון הנפוצים ביותר גורמים לירידה בחשק-המיני בנוסף לחסימת טסטסטרון, זאת טרנסמיזוגניה. (כשנשים טרנסיות מבקשות את זה בשביל עצמן זה יותר מורכב, אבל כנראה עדיין מושפע באיזושהי דרך מטרנסמיזוגניה).

***

ואלו רק הדוגמאות שחשבתי עליהם אתמול בלילה. אפילו לא הזכרתי בעיות הנוגעות לאכיפת החוק ולבתי-כלא. אילו חוויות נוספות של טרנסמיזוגניה חוויתן אתן?

תודה רבה לשירי אייזנר שתירגמה את הטקסט הזה יחד איתי.

תודה לפמיניסטיות טרנסמיזוגניות שעזרו לי במוטיבציה לתרגם את הפוסט

 945147_10200457916984668_408336637_n

עושות שינוי – מצעד הגאווה בירושלים 2013

את הדברים הבאים אמרתי על הבמה הקטנה בתחילת מצעד הגאווה בירושלים אתמול:

שלום.

קוראות לי דןוג, אני פעילה קווירית אנרכיסטית מהקהילה הטרנסג'נדרית ומהקהילה הביסקסואלית.

מצעד הגאווה בירושלים השנה הוא בסימן המאבק הלהט"בי בכנסת, מאבק שנראה שקיבל תאוצה בתקופה האחרונה, עם הקמת השדולה נגד הומופוביה בכנסת והצעות החוק האחרונות של ח"כ מרב מיכאלי נגד אפליה של א/נשים טרנסג'נדריות והצעת החוק של ח"כ תמר זנדברג לביטול סעיף המין בתעודת הזהות.

כמובן שא/נשים רבים בקהילה שמחות על ההתפתחויות האלה, ונראה לי חשוב לדבר לא רק על היתרונות של המאבק הפרלמנטרי, אלא גם על המגבלות שלו. קודם כל אני חושבת שחשוב לזכור שהרוב המוחלט של חברות וחברי הכנסת הם סטרייטים, וככאלה הם לא יכולים באמת לייצג את האינטרסים של להטבא"קיות. הם יכולות לנסות, הן יכולים לרצות באמת לעזור, אבל סטרייטים תמיד יוכלו לייצג אותנו רק באופן חלקי ביותר.

בנוסף אני חושב שחשוב לזכור שלכל הצעת חוק כזו קדמו מאבקי שטח להטבא"קיים, מאבקים שיזמו והובילו פעילות להטבא"קיות. כמו למשל פרויקט גילה גולדשטיין להעצמה כלכלית של א/נשים טרנסג'נדרים שעוזר לטרנסיות שמתמודדות עם טרנספוביה בעבודה או שמתקשים לשכור דירה בגלל טרנספוביה, כמו ציון יום הזיכרון לנפגעות השנאה הטרנספובית ב-20 בנובמבר, יום הנראות הביסקסואלית ב-23 לספטמבר וקיום מצעדי הגאווה ברחבי הארץ. בלי המאבקים האלה הצעות החוק האלה בחיים לא היו מוצעות, ובלי המשך המאבקים האלה אין להן סיכוי להפוך לחוקים, להיאכף ולעשות שינוי אמיתי.

אני מאמינה שכקהילה, כאקטיביסטים, כלהטבא"קיות שרוצות לשנות את המצב הקיים ולהתנגד לדיכוי שלנו, יש לנו את הכוח לעשות את זה. אבל אנחנו צריכות לזכור שהמאבק הפרלמנטרי הוא עוד חלק קטן של המאבק הזה, זה לא מתחיל ולא נגמר שם. אנחנו יודעות הרי שהמאבק הזה נמצא גם בחיים שלנו, ביום-יום שלנו, במשפחות שלנו, בשכונות שלנו, במקומות העבודה שלנו וברחובות שלנו.

אנחנו צריכות לפעול בסולידריות בין קבוצות להטבא"קיות שונות, וגם בתוך הקהילה עצמה עלינו להיאבק בביפוביה, בטרנספוביה, באייספוביה (מחיקה ואלימות שמופנות כלפי א/נשים א-מיניות). בין השאר על-ידי כך שניצור נראות גם לאלו שהן בלתי נראות בדרך-כלל. שנזכיר שאנחנו קהילה מגוונת ומתפתחת עם המון זהויות שונות, רצונות שונים וצרכים שונים. שניתן מקום גם לאלו מאיתנו שאינן נורמטיביות. שנזכור שהשחרור שלנו תלוי גם בשחרור של אחרות.

למאבקים פרלמנטריים יש כמובן את היתרונות שלהם. גם אם בסופו של דבר הצעות חוק שלא עוברות עוזרות רק בהעלאת נושאים להטבא"קיים לשיח הציבורי, אבל חשוב שנזכור שאלה לא המאבקים היחידים שלנו, ושהמאבק הזה תלוי במאבקים האחרים שלנו.

מהומות סטונוול - גאווה עושות ברחוב

מהומות סטונוול – גאווה עושות ברחוב

אם לא מציתות רכבים, זו לא הקהילה שלי

אתמול ציינו 34 שנים למהומות ליל וייט. מהומות שפרצו בעקבות העונש המקל שקיבל דן וייט לאחר שהורשע ברציחתו של הארווי מילק, ההומו המוצהר הראשון שנבחר כחבר מועצת העירייה בסן פרנסיסקו. במהלך המהומות מפגינים להט"בים צעדו לעבר בית העירייה, עקרו את דלתות המבנה והציתו אותו. למקום הגיעו כמאה שוטרים, והמפגינות החלו להצית את ניידותיהם. הזעם על המשטרע בקרב המפגינים נבע גם מאלימות מתמשכת של שוטרים כלפי להט"ביות לאורך השנים, וגם מהעובדה שוייט עצמו היה שוטר לשעבר וזכה לגיבוי לא רשמי משוטרים בעיר.

 943626_281833828620926_1435963009_n

במקרה או שלא במקרה, באותו היום לקראת 11 בלילה פורסמה במאקו הכתבה הזו, "רוני מיילי הותקף על ידי לסביות מחוץ לביתו". רוני מיילי, למי שלא מכירה (גם אני לא הכרתי עד שנתקלתי בכתבה הזו) השתתף בתוכנית הראליטי "האח הגדול" (משהו עם א/נשים ששמים בבית עם מצלמות ונותנים להם כל מני משימות וכל שבוע מישהו יוצא מהבית ולא חוזר אליו).

במהלך השתתפותו בתוכנית, התבטא מיילי בהתבטאויות לסבופוביות, מיזוגיניות, טרנספוביות, גזעניות ודוחות באופן כללי כלפי לבנה, משתתפת נוספת בתוכנית "האח הגדול". חבורת נשים לסביות (לפחות לפי הכתבה במאקו הן לסביות) צעירות החליטה לא לשתוק על ההתבטאויות, והגיעה לביתו של מיילי בבני ברק, שם חיבלו בג'יפ החדש של מיילי.

כמובן שהעובדה שרק הרכב נפגע, בעוד שמיילי עצמו לא הותקף פיזית לא הפריעה למאקו לכתוב בכותרת "רוני מיילי הותקף על ידי לסביות". האם משיקולי רווח ורייטינג, כי זו כותרת מעניינת יותר? משיקולים קפיטליסטיים שלא מבחינים בין תקיפת אדם לתקיפת רכוש? או סתם בגלל שהתקשורת אוהבת לבחור את המילים שלה איך שבא לה, וכשפלסטינים מותקפים זו "קטטה" וכשמסיתות לרצח להטבפא"ק זו "התבטאות" וכשלסביות פוגעות ברכב זו תקיפה של אדם?..

בכל מקרה, די במהרה החלו לעלות קולות שונים בטוקבקים של הכתבה, בפיד שלי בפייסבוק ובכל מני מקומות מצד קהילת הלהטבפא"ק. רבות כעסו על הפעולה הזו, מיהרו לבטל אותה, לומר "אנחנו לא כאלה, אנחנו נגד אלימות", אחדות מצאו את המקרה משעשע, אחדות תמכו באלו שהחליטו להרים את הכפפה ולא לשבת בשקט אל מול האלימות הלסבופובית.

שמעתי מספר טענות על חוסר פרופורציה באלימות פיזית שבאה בתגובה לאלימות מילולית. קודם כל, בין השחתת לתקיפה יש הבדל עצום, כזה שאולי לא בא לידי ביטוי בכותרות של תקשורת מיינסטרים, אבל בכל זאת קיים. מלבד זאת, האלימות המילולית הזו היא לא כ"כ סתמית כמו שקל לעשות ממנה. התבטאות לסבופובית שכזו במדיה שהמוני א/נשים חשופות אליה מכשירה כל סוג של אלימות לסבופובית, במיוחד בעולם שבו האלימות הזו כ"כ נפוצה, היא פגיעה אלימה ומאוד ישירה בכל אישה לסבית וביסקסואלית, ומן הסתם נשים לסביות שנחשפו אליה חשו צורך להגיב לה.

הפילוסוף אדמונד ברק אמר פעם ש"כל מה שנדרש לרוע כדי לנצח הוא א/נשים טובים שאינם עושים דבר". בכל פעם שאלימות להטבפא"קופובית עוברת בשתיקה, ולא מקבלת תגובה ראויה, היא מתחזקת. בעולם שבו אלימות להטבפא"קופובית היא כה נפוצה, שהאלימות הזו ממוסדת, יומיומית, א/נשים מפוטרים, נזרקות לרחוב, מותקפים ונרצחות בגללה, שום תגובה לה לא יכולה להיות תגובה מוגזמת (טוב, אולי אם אנחנו מקימות מחנות השמדה לסטרייטים רק על היותם סטרייטים ומתחילות לחסל מליונים מהם בשיטתיות. אבל בינתיים לא נראה שזה הולך לקרות בקרוב).

 tumblr_lwwqisa4qJ1qbgf1zo1_500

קוויר-אנרכיסטיות בארה"ב ייסדו את תנועת הבאש-בק (Bash Back). תנועה שמטרתה להילחם בתופעת הקוויר באשינג (Queer-Bashing), תקיפות אלימות, בריונות ופשעי שנאה אחרים המופנים כלפי להטבפא"קיות. קבוצות המזהות עצמן עם תנועת הבאש-בק פועלות במגוון דרכי פעולה, שהרעיון העומד מאחוריהן הוא שכשאנחנו מותקפות, מותר לנו להשיב מלחמה. בין השאר קבוצות באש-בק בעולם השחיתו כנסיות שפועלות באופן שיטתי נגד להטבפא"קיות, הקימו קבוצות למידה של אומנויות לחימה והגנה עצמית, חימשו להטבפא"קיות שחשופות לאלימות באמצעים להגנה עצמית, וביצעו פעולות כדוגמת הפעולה של חבורת הלסביות המהממות שהשחיתו את הרכב של מיילי.

הגיע הזמן שנפסיק להתנצל ולהתנער ממי שפועלות נגד להטבפא"קופוביה. נשים לפעולות כמו זו יש פוטנציאל להגן עלינו בטווח הארוך. אין סיבה שלהטבפא"קיות יהיו אלה שצריכות לפחד לצאת לרחוב, לפחד להיות מותקפות, לפחד לעבוד, לפחד להתקיים בגלל להטבפא"קופוביה. הגיע הזמן שהלהטבפא"קופובים יפחדו!

אם בכל פעם שדמות ציבורית היה מתבטא באופן להטבפא"קופובי היינו משחיתות את הפרצו… הרכב שלו, הם היו מתחילים לפחד להתבטא באופן הזה. אם בכל פעם שלהטבפא"קית הייתה מותקףת ברחוב היה שם מישהו שישיב מלחמה, סטרייטים היו מתחילים לפחד לתקוף אותנו, במקום שאנחנו נפחד מהם.

בפעם הבאה שארצה לצאת מהבית מאופרת/בחצאית/עם קוקיות או איך שבא לי ואזכר בפעם האחרונה שעשיתי זאת והותקפתי, אולי אזכר גם במקרה הזה וארגיש טיפה יותר בטוחה.

המטרייה הג'נדרקווירית

בזמן האחרון אני שומעת כל מני דעות שונות של א/נשים סיסג'נדרים על זהות ג'נדרקווירית, ומהי ג'נדרקוויריות. אז כדי להבהיר: ג'נדרקוויר זה לא "גבר בשמלה", ג'נדרקוויר לא אומר "מי שמתנגד למגדר", וגם לא "אישה שרוצה פריווילגיות גבריות בלי להיות טרנס", כל אלה הם בעיקר הסברות הטרנספוביות והבינאריות שלכן.

ג'נדרקוויריות היא מטרייה של זהויות מגדר, כמו ש"אשה" או "גבר" הן זהויות מגדר. ג'נדרקוויריות היא לא זהות אחת אחידה ורציפה, אלא מגוון של זהויות לא נורמטיביות, עם מגוון פרקטיקות, מגוון תפישות ומגוון חוויות שונות. אנסה לתת כאן כמה הגדרות של זהויות ג'נדרקוויריות שאני מכירה כדי שבתקווה תוכלו לוותר קצת על התפישה הדיכוטומית קווירפובית שלכן. אבל לפני זה, כמה הערות חשובות:

  • הגדרות אלה מייצגות את דעת הכותבת בלבד ואינן מתיימרות לייצג את אלו/ה שאינן/ם מזדהים/ות איתן.
  • המטרייה מאגדת רק מי שמזדהות/ים איתה, וכל הגדרה בה תקפה רק למי שמזדהה עם ההגדרה הזו.
  • ההזדהות המגדרית של אדם לא בהכרח מעידה על פרקטיקה מגדרית או על לשון פניה מועדפת. כדי לדעת כיצד לפנות לג'נדרקוויר/ית, שאלו אותה/ו! לפנות למישהי/ו לא לפי איך שהיא מבקש, זה אקט אלים וטרנספובי.
  • המטרייה היא חלקית ודינמית, כל אחת מוזמן/ת להגדיר מחדש עבור עצמה/ו את המגדר שלו/ה, את הפרקטיקות המגדריות שלה/ו וכו'.
  • גנדרקוויריות רבים מזדהות ביותר מזהות מגדרית אחת, אל תניחו שבגלל שמישהי הזדהה בדרך מסוימת, היא שוללת הזדהויות אחרות.

tumblr_m1xhms1KvX1qdsrt0o1_1280-Copy-Copy_zps5674fbe5

ג'נדרקוויר:
מי שלא מזדהה תמיד לגמרי כגבר או תמיד לגמרי כאשה. כלומר: מי שמגדרה לא תואם להגדרות הדיכוטומיות "גבר/אשה".

קוויר:
זהות מקיפה המתארת כל מי שחורג/ת מההטרונורמה. במטרייה הג'נדרקווירית המונח מתאר התנגדות להגדרות או זהות הקוראת תיגר על הדיכוטומיה המגדרית.

ביג'נדר:
מי שמזדהה בו זמנית תחת שני מגדרים או גם עם המגדר שאיתו נולד/ה וגם עם מגדר אחר.

גמיש/ה מגדרית (ג'נדר פלואיד):
מי שמזדהה בתקופות שונות תחת זהויות מגדריות שונות, או שמזדהה לפעמים תחת זהות מגדרית מסוימת ולפעמים לא.

חסר.ת מגדר (ג'נדרלס, א-ג'נדר):
מי שלא מזדהה תחת קטגוריות מגדריות או שרעיון המגדר לא רלוונטי לגביו/ה.

טרנסג'נדרקוויר:
מי שלגמרי לא מזדהה עם המגדר שהוענק לו/ה בלידה אך מזדהה רק באופן חלקי עם מגדרים אחרים או שמזדהה גם כג'נדרקוויר וגם כטרנסג'נדר, לפעמים מתוך הדגשה של רצון לשינויים פיזיים.

מגדר שלישי/מגדר אחר:
מי שיש לו/ה זהות מגדרית שאינה זהות גברית ואינה זהות נשית.

אשת/איש אמצע:
מי שמזדהה במקום כלשהו על הרצף שבין 2 או יותר מגדרים שונים (לדוגמא: באמצע בין גבר לאישה, אבל יותר קרוב לאשה).

ג'נדרבלנדר/ג'נדרפאק:
מי שמשלב/ת בין מאפיינים שונים של מגדרים שונים.

זהויות ג'נדרקוויריות נוספות כוללות:
גבר ג'נדרקוויר, אשה ג'נדרקוויר, פאנג'נדר, פוליג'נדר, מולטיג'נדר, גבר-גמיש, אשה-גמיש, פמית, בוצ'ה, אוחצ' וזהויות נוספות רבות___________________________________________________

עדכון: למי שמעוניינת, ציפי ערן המהממת תירגמה את הפוסט הזה לאנגלית

הזכות להיות נורמלית, או: אין גאווה בנישואים

בימים האחרונים נפוץ ברחבי האינטרנט קמפיין למען נישואים חד מיניים של הארגון השמרני "הקמפיין לזכויות אדם" (מוכר גם כ-HRC, Human Rights Campaign והארגון ההומואי למען להטבא"ק נורמליות) המוני א/נשים וארגונים החליפו את תמונות הפרופיל בפייסבוק לסימן "=" ורוד על רקע אדום כדי להביע את תמיכתם במתן הזכות להומואים להתחתן כמו סטרייטים, לחיות כמו סטרייטים ולהיות סטרייטים.

 602179_247887008682275_231393332_n

נראה שהעיתוי מצליח להגדיר היטב אירוניה מהי. הקמפיין הזה שקיבל תפוצה כ"כ רחבה ותמיכה כ"כ רחבה, מתרחש בדיוק בשבוע שלפני יום הנראות הטרנסג'נדרית שיתקיים ב-31.03. כמובן שזה לא משנה, כי כשאפשר לדבר על הזכות שלנו להיות כמו כולם, להראות כמו כולם, לשאוף לאותה דרך חיים כמו הדובדבן המבחיל שבהטרונורמה, למה שיהיה למישהו אכפת שאנחנו לוקחות את המרחב מהטרנסג'נדרס והג'נדרקוויריות?..

הקמפיין הזה משקף היטב את יחסי הכוחות בתוך קהילת הלהטבא"ק, יחסי כוחות שנובעים באופן ישיר מפרדיגמות להטבא"קופוביות. הקמפיינים שיזכו לתשומת לב, תפוצה רחבה ותקציב יהיו אלה שפונים לא/נשים נורמטיבים, אלה שחיים חיים נורמטיבים ולא מערערים על הסדר הקיים אלא מבקשים להיטמע בו, להפוך לחלק ממנו ובכך גם לחזק ולתחזק אותו. למי אכפת שנשים טרנסיות נרצחות, שאין הכרה בכלל בקיום של א-מיניות או מתקיפות ובריונות כלפי נוער להטבא"קי, כשהומואים רוצים להתחתן כמו סטרייטים?

המאבק לנישואין הוא מאבק שבמהותו הוא אנטי להטבא"קי ואנטי שוויוני. נישואין הם, ותמיד היו הסדר כלכלי פטריארכלי הנותן פריווילגיות לאלו המשתתפות בו על חשבון אלו שלא. הבקשה להיות חלק מהמוסד הזה נותנת לו לגיטימציה ומחזקת אותו, ובכך מחלישה להטבא"קים שלא מעוניינים בנישואים וא/נשים לא נשואות בכלל.

 644724_244383545699288_1921053120_n

במקום לדרוש להפוך לחלק מהמערכת הזו שאומרת לנו איך לאהוב, כמה, איפה ואת מי, עלינו לשאוף לפרק אותה מהיסוד. פעילות ליברליות אוהבות לטעון שמכיוון שהמערכת הזו לא תתפרק מחר בבוקר, עלינו לתמוך בנישואים "חד מיניים" (מונח כה טרנספובי, אבל מה עוד אפשר לצפות מליברליות) כי זה צעד לשוויון במסגרת המערכת הקיימת, אלא שבזה אנחנו מקבלות את המערכת ההטרוסקסיטית הקיימת כלגיטימית.

כמו שאמר האנתרופולוג רוי רפפורט "הסכמה להשתתף בביצוע טקס חברתי היא חלק מהאישרור וההבנייה של כוחו החברתי של הטקס". כלומר, בעצם זה שאני מתחתןת, אני נותן את האישור שלי, ההסכמה שלי, ההצבעה שלי על חתונה כטקס חברתי בעל משמעות וחשיבות ומחזקת את הכח החברתי שלו.

כדי להראות סולידריות עם הקהילה הלהטבא"קית, אולי עדיף שנפסיק עם הקמפיינים למען הזכות של להט"ב להיות נורמאליים בדיוק כמו הסטרייטים, ודווקא עכשיו, יומיים לפני יום הנראות הטרנסג'נדרית, נתמקד בלהביע סולידריות עם טרנסג'נדרס.

_______________________________

לקראת יום הנראות הטרנסג'נדרית אתן מוזמנות  להוסיף לתמונת הפרופיל בפייסבוק תג טרנסג'נדרי בקישור הזה, לשתף פוסטים בנושאי טרנסג'נדריות מכאן, להדפיס את הדף הזה ולתלות בשירותים ציבוריים או לעשות כל דבר אחר שיוצר נראות טרנסג'נדרית וג'נדרקווירית.

480141_4917003317112_122053946_n