עיר של ערסים

ביוני האחרון ארגנתי יחד עם חברות את מצעד הגאווה הראשון בפתח תקווה. קיבלנו המון סוגי תגובות על המצעד הזה. הרבה א/נשים התרגזו שדיברנו גם על נושאים ש"לא קשורים" לכאורה לשחרור להטבא"ק (כמו זכויות בע"ח, אנטי ציונות ופמיניזם רדיקלי), הרבה א/נשים כתבו לנו שהם תומכים בנו אפילו שהם סטרייטים, קיבלנו איומים באלימות ודרישה לביטול המצעד מצד כמה גברים מהעיר וקיבלנו גם הרבה תשבחות על ארגון המצעד.

א/נשים שיבחו אותנו על האומץ, על היוזמה, ועל הביצוע. שיבחו אותנו ואמרו ש"הגיע הזמן להביא קצת אור לעיר הזאת". שיבחו אותנו על "המלחמה בכפייה הדתית". מישהו גם כתב לי שזה בטח קשה במיוחד לארגן מצעד גאווה בפתח תקווה, שהיא עיר של ערסים.

פתח תקווה היא עיר של ערסים. ערסים זקנות ובני עקיבא כמו שאומר השיר. כ"כ נוראית שיש א/נשים שממש לא מאמינים שהם גרים בה. כ"כ נוראית שצריך להכחיש אותה, ולהקים בשביל זה קבוצות פייסבוק, ולהדפיס בשביל זה חולצות (אם היה לי שקל על כל בפעם שאמרו לי "אבל איך אתם עושים מצעד בעיר שלא קיימת", לא היינו צריכות לבקש תרומות בסוף המצעד לכיסוי הוצאות).

הנחת הבסיס של המון א/נשים הייתה שהסיבה שיש להטבא"קופוביה בפתח תקווה היא הדתיים וה"ערסים" בעיר. כך למשל לכתבה שנכתבה עלינו ב"ידיעות פתח תקווה" והתראיינתי אליה ניתנה הכותרת "מצעד גאווה ראשון בפתח תקווה – דתיים זועמים". את החלקים בראיון שבהם ציינתי שאת האיומים באלימות והדרישה לבטל את המצעד קיבלנו מגברים חילונים (יש מין קטע כזה עם ניאו-נאצים ששונאים להטבא"ק בפתח תקווה), ושלפי המשטרע העמדה הרשמית של רבנים בעיר היא להמנע מלדבר/להתקרב למצעד שלנו כדי לא להוסיף לו פרסום ע"י התנגדות אליו, בחרה הכתבת להשמיט. כנראה שזה פחות מעניין לדבר על אלימות להטבא"קופובית של חילונים. גם כל ציטוט שלי שבו הזכרתי שגם בת"א יש להטבא"קופוביה הושמט מכל כתבה שעשו בנושא. טוב, ת"א היא לא "עיר של ערסים", אז למי אכפת?..

השיח הלהט"בי המיינסטרימי הוא שיח כזה. הוא מאוד נהנה לבקר את ההומופוביה והגזענות אצל החרדים, אצל הדתיים, אצל הפלסטינים, במדינות ערב, ברוסיה, בכל מקום רק לא את מה שמתרחש מולנו, מתחת לאף שלנו, בבתי הקפה שלנו, אצל החברות שלנו, בשמאל הליברלי הנאור ואצלנו בראש.

 4760275339_aee7cc2851_o

השיח הזה נוטה לגזענות המון פעמים. השיח הזה יוצר דברים כמו הסרטון הגזעני בטירוף הזה, שמנסה לייצג מאבק בהומופוביה ע"י הצגה סטריאוטיפית וגזענית של אישה מזרחית, שלא יודעת לדבר נכון, ושכל חייה סובבים סביב בישול מג'אדרה לבעלה (ותודה ליוצרים האשכנזים והשחקנית האשכנזיה שהראו לנו המזרחיות איך סובלנות צריכה להראות).

השיח הזה נותן גם לגיטימציה למגמות הפינקוושינג שישראל וארה"ב כה אוהבות, לפיהן זה בסדר לכבוש את פלסטין ומדינות ערביות אחרות במזה"ת, זה בסדר להרוג אלפי א/נשים ערבים, כי ערבים הם להטבא"קופוביים, והכיבוש משחרר.

אם יש סיבה מלבד ההטרוסקסיזם שנפוץ מאוד גם אצל א/נשים לבנים שלא/נשים מזרחיות לפעמים קשה יותר להתחבר לשיח להטבא"קי זה בגלל שהשיח הזה הוא שיח גזעני, והוא גם שיח מערבי שמתבסס על ערכים אינדיווידואליסטיים, ושאיפה ל"הגשמה עצמית".

כדי לשנות את המצב הזה, אנחנו צריכות ליצור יחד עם פמיניסטיות מזרחיות ופמיניסטיות שחורות שיח להטבא"קי אלטרנטיבי. ללמוד מהן על הקשר בין דיכוי מגדרי לבין דיכוי גזעני וכיצד ליצור שיח שלא יהיה מבוסס על הערצת המערבי, או על שנאת הערבי. שיח להטבא"קי שלא יהיה מבוסס על קפיטליזם ותפישת החופש הקפיטליסטית, ושידחה ממנו סממנים של גזענות, כי מאבק בדיכוי להטבא"ק, הוא גם מאבק בדיכוי גזעני.

Queer-Visions-featured

מודעות פרסומת