אתמול היה האחד במאי. "חג הפועלים" כמו ששמעתי הרבה א/נשים מתייחסות אליו. אבל זה לא יום חג. זהו יום מחאה, יום מחאה נגד הקפיטליזם והשיטה הכלכלית הלא הוגנת שפוגעת כמעט בכל אדם ואדם בעולם הזה (פרט למעטים שנמצאים בראש הפירמידה המעמדית המתוחזקת ע"י השיטה הכלכלית).
מאות יצאו אתמול לרחובות תל-אביב לצעוד ולציין את היום הזה, ואני ביניהן. בין הגושים המפלגתיים והגושים הציוניים והגושים הקומוניסטיים צעד גוש אנרכיסטי. גוש שהתנגד באופן רדיקלי לשיטה הכלכלית ולכל אותם הגורמים המאפשרים לה להתקיים ולנגזרותיה (לאומיות, כיבוש, סקסיזם, מיליטריזם, מדינות, היררכיה וכו').
בתחילת המצעד המון שוטרים ושוטרות עמדו בצמוד אלינו, האנרכיסטיות. כי המשטר לא אוהב אנרכיסטים. אנרכיסטים הם מסוכנים למשטר, כי הם לא מצייתים לפקודות באופן עיוור, הם חושבים לפני, הם מסוכנים למשטר כי הן מתנגדות לו כאשר הוא מפעיל את מנגנוני האלימות הפאשיסטיים שלו. ולכן הרבה שוטרות בחרו להתאגד סביב האנרכיסטים ולא סביב קבוצות ציוניות ומפלגתיות ושאר גושים שצעדו שם.
1גוש אנרכיסטי בצעדת האחד במאי
אני עזבתי את המצעד באמצע יחד עם מספר חברות, אספתי כמות גדולה של בקבוקים ופחיות לפיקדון (אותן עשרות פחיות קוקה-קולה שנקנו ע"י קהל המפגינים נגד הקפיטליזם) ויחד עם 3 חברות הלכתי להפקיד אותם בסניף הAM-PM שמול כיכר רבין שם נערכה עצרת בסוף הצעדה.
בצד הכביש שמול כיכר רבין הפגינו מספר כהניסטים ושאר פעילי ימין פאשיסטי, אז כשניסנו לחצות את הכביש המשטרה לא נתנה לנו, הם דרשו ש"נעוף משם" וכשאמרתי שאני רק רוצה להגיע לסניף ה-AM-PM והראתי להם את השקית מלאת הבקבוקים אחד השוטרים דחף אותי חזרה לכיוון העצרת. לא רצינו להיכנס לעימות עם השוטרים אז הלכנו מסביב.
מאוחר יותר באותו ערב (ובמאורע זה לא נכחתי, אז אני מספרת עליו ממה שהבנתי מעדויות של חברות שנכחו במקום) אחד המפגינים מהגוש האנרכיסטי עבר שם ולכאורה צעק משהו לעבר הפגנת הימין. מספר שוטרים זינקו עליו ועצרו אותו באלימות, וכשחברותיו ניסו לומר משהו בנושא, מיד נעצרו גם הם. שבעה עצורות בסה"כ. בגלל כלום. בגלל שמישהו צעק לכאורה את דעתו בנושא כלשהו.
העצרת המשיכה כרגיל, כאילו דבר לא קרה, מספר מפגיני שמאל שעברו שם התעלמו מהמקרה ברגע שהבינו שהעצורות הם אנרכיסטים. זו לא פעם ראשונה שיצא לי לחזות במקרה כזה. לא פעם בהפגנות וצעדות גדולות, וביניהן צעדות מחאת הקיץ קרה שנעצרו מספר מפגינות כיוון שהמשטרה ראתה אותם כדומיננטיים או לא אהבה משהו ממה שהיה להן לומר בעוד רוב הא/נשים ממשיכים לצעוד סביבם ולהתעלם לחלוטין מהמעצר.
הסולידריות בין מפגינות נגמרת כשמדובר בקבוצות לא אהודות (אני כותבת כאן על אנרכיסטים, כי אני אנרכיסט וצועדת עם אנרכיסטים לא מעט, אבל זו לא הקבוצה היחידה שחווה רדיפה פוליטית). א/נשים שמוחים נגד פשיזם, אלימות והשתקה פוליטית מתעלמים מהם כשהם קורים לאחרים מול עיניהן. א/נשים שמתנגדים לשיטה שוכחים שהמשטרה היא גוף שנועד להגן עליה ולחזק אותה.
חוסר הסולידריות בין מפגינות, ההתעלמות ממעצרים וההתנערות מקבוצות של אקטיביסטים שמוכות ע"י שוטרים משרתת את אותו השלטון שאנו מוחות נגדו ומחזקות את אותה השיטה שבגללה יצאנו לרחוב. הפילוג הזה והתיוג של קבוצות מסיומות כלא לגיטימיות מסייע לממשל להציג את התנועה כולה כלא לגיטימית.
היום התפרסם בפייסבוק סיפור של קצין בכיר שפרש מהמשטרה וסיפר כי שוטרים קיבלו הוראה להגדיל ב-10% את כמות כתבי האישום ובקשות המעצר. שוטרים מקבלים הוראות לעצור א/נשים בלי קשר לביצוע פשעים או עבירות על החוק, אלא פשוט כדי לעצור. כי המשטר רוצה עוד א/נשים בכלא, פחות אקטיביסטים שצועדים ויותר אקטיביסטיות שפוחדים להגיע להפגנות ולצעות מחשש שיעצרו.
קל מאוד להניח שמי שמתעמתים עם שוטרות הם "ילדים טיפשים" ש"רק באו לחפש פרובוקציות" (כמו ששמעתי לא פעם מפגינות ומפגינים טוענים). אבל ככל שקבוצה פועלת יותר נגד השיה, כך היא נתונה ליותר רדיפה פוליטית מצד המשטרה. ככל שפעיל מגיעה ליותר הפגנות ומשתתףת בהם בצורה דומיננטית יותר, כך השוטרים יציקו לו יותר.
תנועות אנטי-קפיטליסטיות שמחבקות את המשטרה שתמיד תישאר נאמנה לבעלי ההון ולמערכת, אף-פעם לא יחוללו שינוי אמיתי.
הפרשדונה 
פוסט מצוין. בתור מי שאינה אנרכיסטית, יצא לי לראות את המעצרים מצד שונה (להסתובב בין 3 תחנות משטרה שונות כל הלילה בגלל הטעיה של המשטרה, רק כי רציתי להביא לאחד העצורים את תעודת הזהות והתיק שלו).
בסופו של דבר רוב העצורים שוחררו, ללא משפט, כאשר בחלק מהמקרים החוקרים התנצלו בפניהם על כך שהמעצר שלהם היה לא רק ללא סיבה, אלא אף שערורייתי. חלק אחר שוחרר בערבות, וחלק, שאכן הובא למשפט, השופט ציין כי לא הייתה כל סיבה לעצור אותם וש"החוקרת הייתה צריכה לפעול לשחרורם לפני הבאתם למעצר".
אני יודע שזה לא פופלרי לאנרכיסטים אבל תתבעו את המשטרה על מעצר שווא!
זה מרסן את השוטרים ופוגע בקריירה שלהם ונותן לכם פיצוי כספי על עוגמת הנפש. הימין הקיצוני מנצל את זה הרבה בארץ. וזה פרקטיקה שגם אנרכיסטים מחוץ לישראל משתמשים בה. אל תעברו על זה בשתיקה כי השוטרים יתרגלו להתייחס אליכם כמו שק חבטות. צריך להפעיל את השיטה שלהם נגדם. יש גם טקטיקות אחרות אבל חשוב לנצל את כל הכלים שיש לנו.
העצורות הם אנרכיסטים.
הא.
קשה לי להבין את ההתעקשות על השימוש בלשון נקבה, כשברור שזה גורע מהזרימה של הטקסט ושל המסר שאת רוצה להעביר ושאת מן הסתם רוצה שאנשים יושפעו ממנו. הרי בתור אנרכיסטית את בטח מבינה ששינוי אמיתי של החברה ושל חיי היום-יום, על כל האספקטים שלהם, חייב להיות שורשי, כולל, אחרת הסדר הקיים ימצא דרכים חדשות לחזק את עצמו. התעקשות והידבקות לסימפטומים של דיכוי מיני או מגדרי כמו בעיית הזוויג בשפה העברית לא מביאה לכלום. הרי המטרה בכתיבה ופרסום של טקסטים או רשימות כמו זו היא להעביר מסר מסוים או לתאר פעולה שהתרחשה, ולהשפיע על התפיסה המהפכנית של הקוראים. כשקורא מן השורה נתקל בטקסט עם לשון כזאת, רוב הסיכויים שהוא: או יקרא אותו ויחשוב בעיקר על השימוש המוזר בלשון נקבה, במקום על הנקודות העיקריות, או שהוא פשוט לא יקרא אותו כי זה ייראה לו מוזר מדי או סתם מעצבן (בחורה מאוד קרובה אליי ממש לא רצתה לקרוא את הטקסט הזה בגלל הסיבות האלה והייתי צריך ממש להתחנן אליה שתקרא את זה למרות זאת). זה ברור לכולם שהלשון העברית היא דכאנית מהבחינה הזאת. אבל זה לא העניין פה. העניין הוא לדבר אל אנשים ונשים על מה שנוגע להם ולא להראות להם כמה אנחנו פמיניסטים. הדבר היחיד שישחרר אותנו (נשים וגברים) מדיכוי מיני הוא ביטול מוחלט של הסדר המנוכר הקיים בו אנשים אחרים מחליטים איך ייראו הפסאודו-חיים שלנו והתפקידים המיניים שלנו, ויצירת סדר חדש בו אנחנו יוצרים את המציאות שלנו בעצמנו ולטובתנו. ההתעקשות על מאבק בשפה במקרה הזה רק יוצרת סרבול וחוסר-הבנה. זה מאבק נקודתי חסר משמעות שמדבר רק אל האנשים שכבר משתמשים בו בעצמם ומחזק את ההרגשה שלהם כפמיניסטיות/פמיניסטים, שאינו יוצרת תקשורת אמיתית היכולה לגרום לאנשים לחשוב על תנאי החיים המדכאים שלהם ושל חבריהם או חברותיהם על כל האספקטים החברתיים, האישיים והמיניים שלהם. בדיוק כמו "פוליטיקה של זהויות" ובדיוק כמו כל ה"איזמים" (isms-) האחרים.
עכשיו, את יכולה לענות לי בכך ש"אם מספיק אנשים יכתבו בדרך הזאת, זה ירגיל אנשים ובסוף זה לא ייראה להם מוזר". אבל דברים לא עובדים ככה. כמו שאני למשל (ואולי גם את), מטעמי נוחות ותקשורת יעילה, קורא בדרך-כלל למדינה שאני חי בה "ישראל" למרות שאני לחלוטין אנטי-ציוני ואנטי-לאומי, כי יותר חשוב לי להעביר מסר רחב יותר במקום להרגיש פוליטיקלי-קורקט. כי חשוב לי שאנשים ישמעו את הנקודות העיקריות ויבינו על מה אני מדבר. כי בעצם זה מה שזה, ההתעקשות הזאת על לשון נקבה – זה פוליטיקלי-קורקטנס שלא מביא לתוצאות שהכותב בעצם מייחל אליהן.
טל
תודה על הפוסט המעניין והחשוב 🙂
רקע תיאורטי: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98_%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%A4%D7%94_%D7%9E%D7%94%D7%A6%D7%93
מקרה אישי (=פוליטי…): http://digitalwords.net/?p=392
אני לא חושבת שאפקט הצופה מהצד רלוונטי למקרה הזה מ-2 סיבות:
1) א/נשים עברו, ראו, שאלו והתעניינו, הבינו שמדובר באנרכיסטיות שלכאורה הפרו את הוראות המשטרה והמשיכו בדרכן.
2) אי הגשת העזרה לא מסבירה עדיין למה הייתה התנערות כללית מהנושא, למה אף אחת לא כתב על זה כלום (ומארגני האירוע ידעו על המקרה), למה לא הוזכר בעצרת המקרה וכו'
לא אמרתי שזה מסביר את הכל, ועדיין.
זכור לי שבהפגנה של ’המחנה הדמוקרטי‘ בינואר 2011 בסוף ההפגנה עצרו מישהו שהחזיק בדגל פלסטין (ועוד כמה אנשים; אני לא זוכר את הפרטים). אנשים באים להפגין ’נגד הפשיזם‘ או ’בעד הדמוקרטיה‘ או מה שזה לא יהיה שהם מספרים לעצמם ולמי שרוצה או לא רוצה לשמוע, ופשוט ממשיכים ללכת בשתיקה כשבריונים מכניסים מישהו אחר לניידת. רוב אלו שעברו ולא עשו שום דבר (כמו, נגיד, לנסות לחסום את הניידת או ללכת להפגין ליד תחנת המשטרה אחר־כך: עניינים של סולידריות בסיסית) לא עשו את זה בגלל שאותו אדם נשא דגל פלסטין או כל דגל אחר או בגלל כל דבר שאותו אדם עשה או לא עשה (רובם לא ידעו כלל למה האדם נעצר), אלא רק ראו המולה מסביב לניידת ובחרו להתעלם.
אז אני חושב שיותר משזה עניין נגד אנרכיסטים, זה עניין של בני־אדם, והיכולת המופלאה שלהם להתעלם, להדחיק ופשוט להמשיך הלאה כאילו כלום לא קורה.
מבאס? כן. מרפה־ידיים? אולי, תלוי ביום…