על החשיבות של מצעד גאווה אלטרנטיבי

לפני כמה שבועות התפרסם במאקו גאווה הקמפיין של אירועי הגאווה 2012 תחת הכותרת "כל הארץ דגלים דגלים". הקמפיין הזה הוצג במפגש פתוח במרכז הגאה בגן מאיר. לפי הכתבה על הקמפיין, במפגש זה "בין הנוחכים, יניב ויצמן, אדיר שטיינר, שי דויטש, אבנר דפני, יאיר הוכנר, אימרי קלמן וראשי קהילה נוספים". שישה גברים, סיסג'נדרים*, יהודים, לבנים, אשכנזים, תושבי המרכז שאמורים לייצג את כל הקהילה על שלל גווניה. אז כשכתבתי בפייסבוק על-כך שבעייתי (בלשון המעטה) בעייני שרק אנשים מקבוצות מאוד מסוימות מקבלים את המקום הזה שקובע את האופי של מה שאמור להיות מאבק על זכויות של קהילה גדולה ומגוונת, רבים הזכירו לי שהיה מדובר במפגש פתוח ושלכל אחת ואחד הייתה הזכות להגיע ולהשפיע. אבל זה לא כאילו שהשישה הם היחידים שהגיעו למפגש. במפגש נכחו עוד רבות, אלא שהשישה האלה (שהם חלק מכל הקבוצות ההגמוניות שציינתי) הם היחידים שהיו מספיק משמעותיים, וניתן להם מספיק מקום לדבר ולהביע דעתם כדי שיתייחסו אליהם בכתבה.

בהמשך הכתבה אימרי קלמן מצוטט כשהוא אומר "(המצעד התל אביבי) איננו מייצג רק את המתגוררים בתוך תל אביב, אלא מרכז את הקהילה הגאה שנמצאת חלק מהמרקם האנושי חברתי בכל יישוב בארץ". הניסיון לייצג את כל הקהילה  נראה לי יומרני מאוד, בין השאר בגלל ההרכב של האחראים על המצעד, וקצת מגוחך בהתחשב בקמפיין שנבחר להוביל את המצעד.

הקמפיין שנבחר, תחת הכותרת "כל הארץ דגלים דגלים", קמפיין בסימן יום העצמאות, הוא קמפיין מדיר. מדיר את כל מי שיום העצמאות הוא יום אסון מבחינתה/ו, את כל מי שערכי יום העצמאות וערכי המדינה היהודית לא מדברים אליו/ה (אגב, על הקמפיין הזה הספיקו להיות גם כמה פארודיות). מארגני המצעד אמרו ש"חשוב לציין שאין במטרת הקמפיין לחזק תחושות לאומיות, והקמפיין פונה גם לחברי הקהילה ממגזרי המיעוטים בארץ, וקורא להם להצטרף למצעד ב8.6". כמה קל לומר זאת מעמדה של יהודי תושב המרכז שמתחבר לערכי יום העצמאות. כמה קל לשכוח את הדיכוי של א/נשי הקהילה הלה"ס** הלא-יהודים ע"י אותם ערכים שמיוצגים ע"י יום העצמאות.

אולי זה גם קל יותר להתעלם מהקהילות הגאות הלא יהודיות שבין כה מושתקות במדינת ישראל. ללה"ס פלסטיניות בגדה המערבית וברצועת עזה למשל אין את הפריווילגיה להגיע למפגשים של קבוצות הלה"ס הפלסטיניות, מכיוון שהן חיים תחת שלטון צבאי השולל מהם את חופש התנועה. לה"ס פלסטינים  הנמצאים תחת סכנת מוות ונרדפות בשל נטייתם המינית ו/או זהותן המגדרית מתקשים לקבל מעמד פליט במדינת ישראל. לה"ס פלסטיניות צריכים בנוסף להתמודדות עם הדיכוי על רקע היותן לה"ס להתמודד יום-יום עם שלטון הכיבוש ועם דיכוי על רקע לאומני.

מלבד היותו של הקמפיין הספציפי הזה בעייתי, הלך הרוח הכללי סביב מצעד הגאווה התל-אביבי מתחבר מאוד למגמות של פינקווש ולהנחה שאפשר לראות הרבה פעמים בשיח גאה לפיה במדינת ישראל יש ללה"ס זכויות שוות ושבניכוי כמה מקרים של אלימות קשה כלפי א/נשים על רקע העדפות מיניות וזהות מגדרית מצבנו מצוין (טיעון שבד"כ מנסות לייחס למפלגה כזו או אחרת, כמו למשל למרצ או לליכוד) ושהמאבק שלנו הוא רק על כמה דברים קטנים שאפשר לשנות ע"י חקיקת חוקים, שיתוף פעולה עם פוליטיקאיות/ים. כך למשל בשנה שעברה הקמפיין של מצעד הגאווה היה תחת הכותרת "שווה להיות גאה" שמבחינתי פספסה לחלוטין את הנקודה (לקריאה נוספת בנושא מומלץ להציץ בקמפיין התגובה המעולה של מצעד הגאווה הרדיקלי תחת הכותרת "שווה למי?")

אבל מצבן של לה"ס בישראל הוא לא כל-כך טוב כמו שמתארות אותו, בישראל היו בשנים האחרונות מספר מקרים של טרור נגד הקהילה הגאה, א/נשים שרוצות לצאת מביתם בלבוש שלא תואם את המצופה מהם לפי ההטרונורמה יתקשו לרוב לעשות זאת מבלי להיות מוטרדות או במקרים גרועים יותר גם מותקפים, טרנסים וטרנסיות מתקשים במקרים רבים להתקבל למקומות עבודה ולשכור דירות, אלימות יומיומית מופנית כלפי טרנסיות ע"י המשטרה, החל מגידופים והטרדות ועד תקיפה פיזית.

יתכן שמצב קהילת הלה"ס בישראל טוב יותר מבמדינות אחרות בהם הומוסקסואליות אינה חוקית, בישראל קיימים ארגונים להט"בים רבים, יש מספר מועדונים גאים, אבל גם בגרמניה שלפני עלית הנאצים לשלטון הייתה תרבות גאה מפותחת, בברלין היו ברים רבים של הקהילה הלה"ס, ומספר שנים לאחר מכן עשרות אלפים נעצרו בשל נטיות מניות וזהויות מגדריות שנחשבו ללא נורמטיביות ולה"ס רבים נשלחו למחנות ריכוז והשמדה.

לדעתי יש צורך במצעד גאווה שמטרתו היא מחאה נגד הטרוסקסיזם וסיסקסיזם. מצעד שיתן מקום גם ללה"ס שאינם הומואים גברים סיסג'נדרים, וגם לקבוצות שבמקרים רבים הקהילה הגאה (ובעיקר הגיימוניה הדומואיתששה להתנער מהן כדי לא לפגוע בטיעון לפיו "מלבד נטייתנו המינית אנחנו בדיוק כמוכם" (המבוסס על ההנחה ששוני זה רע, ועלינו להיות דומים ודומות ככל שמתאפשר לנו לנורמה המקובלת), יש צורך במצעד שלא ייתן במה לפוליטיקאים שינצו אותה כדי לטעון שמצב בקהילה הלה"ס בישראל הוא מעולה יחסית לשאר העולם ובכך יתנערו מהסקסיזם שעליו החברה שלנו מושתתת. יש צורך במצעד שזוכר שאי אפשר לתת ייצוג לכולן במצעד אחד, כי הקהילה הלה"ס היא קהילה גדולה ומגוונת שקבוצות שונות בה חוות את הדיכוי בדרכים שונות. מצעד שיהיה סולידרי גם עם קבוצות שבד"כ כמעט ולא זוכות לסולידריות במצעדים, כמו זונות טרנסים וטרנסיות, לה"ס פלסטיניות, לה"ס לא יהודים וכו'

מהסיבות האלה החלטתי לארגן השנה, יחד עם עוד 2 חברות, מצעד גאווה בפ"ת שינסה לענות על הצרכים האלה, ולאפשר גם למי שלא מזדהה עם ערכי מצעד הגאווה המינסטרימי התל-אביבי לצעוד כדי לדרוש חופש מיני ומגדרי ושוויון לכולן. למה בפ"ת? כי אני גרה בפ"ת, וכי מחאה נגד הטרוסקסיזם וסיסקסיזם צריכה להיות בכל מקום כל עוד אלו קיימים (ולמי שתוהה, הם הגיעו גם לפ"ת לצערי). מצעד הגאווה בפ"ת יתקיים ביום א', 17.06.12 בשעות 18:00-21:00, המצעד יחל בכיכר המייסדים בפ"ת ויסתיים בפארק פ"ת. אשמח אם תצטרפו למצעד, ואשמח גם אם תחליטו ליזום מצעד אלטרנטיבי משלכן בעיר מגוריכם, כי דרישה לחופש ולשוויון צריכה להיות בכל מקום.

___________________________________________________

*סיסג'נדר/ית היא מי שמרגישה בנוח עם המגדר שנתנו לה בלידה, כלומר מי שאינו/ה טרנסג'נדר/ית או ג'נדרקוויר

**הקהילה הלה"ס – הקהילה הלא הטרונורמטיבית-סיסג'נדרית

מודעות פרסומת